top of page
  • Writer's pictureAriela Bankier

חמישה דברים שאתם חייבים לאכול בטוסקנה

Updated: Mar 1, 2021


גלידה!

חלק בלתי נפרד מהביקור איטליה הוא הזכות, שלא לומר החובה המוסרית, לאכול כמות בלתי סבירה בעליל של גלידה. אם לא אכלתם בלפחות שתי גלידריות ביום, אני לא יודעת מה לומר לכם. איך אפשר?

מגוון הטעמים מסחרר, והאופציות יכולות לבלבל גם לקקנים מנוסים. כדי לסייע לקהל הכנתי רשימה של חמש גלידריות מומלצות בטוסקנה. הרשימה מתעדכנת כל כמה חדשים בהתאם לגלידריות החדשות שנפתחות, כך שכדאי לבדוק שוב את הרשימv לפני שאתם יוצאים לדרך.


טיפ: קשה לטעות עם גלידה - כמעט בכל מקום תוכלו למצוא GELATO נהדר. אפילו הרשתות, כמו GROM המפורסמת (ישנם סניפים בפירנצה, סיינה, ונציה ועוד), מציעות גלידה מופלאה. עם זאת, גלידריות שבהן הגלידה מאוחסנת במיכלי מתכת בתוך הדוכן יציעו לרוב גלידה טובה בהרבה. הגלידריות שבהן הגלידה מוצגת בערימה ענקית וצבעונית בדרך כלל פחות מוצלחים, ומיועדים בעיקר לתיירים.


גלידה - מאכל האלים

פסטה איטלקית אמיתית

בכל מסעדה תוכלו למצוא מבחר מנות פסטה שישמח את הלב, אבל אין תחליף לפסטה בעבודת יד, כמו שמגישות המסעדות הטובות באמת. שם, באוסטריות ובטרטוריות שעושות כבוד למטבח המקומי, תוכלו למצוא איכות עילית לצד מתכונים מהמטבח של סבתא. הבחירה תלויה במה שמתחשק לכם באותו יום - ניוקי או רביולי, פסטה קצרה או פסטה ארוכה, טלייאטלה עם פירות ים עזי טעם או טליוליני עם כמהין, פפארדלה עם עם פטריות או טורטלי עם ראגו, פיצ'י (פסטה ארוכה ועבה, הטיפוסית לאזור דרום טוסקנה) ברוטב שום ושמן זית (מנה מופלאה שאתם חייבים לטעום כאשר אתם מבקרים בסיינה) או פאקרי ברוטב עגבניות ובוראטה? המבחר הוא אינסופי, וטעים כל כך...

פסטה עם ראגו שהתבשל לפחות ארבע שעות

גבינות ונקניקים

בשר הוא אובססיה לאומית בטוסקנה, וכל מסעדה טוסקנית שמכבדת את עצמה תציע פלטת נקניקי גורמה כאחת ממנות האנטיפסטי בתפריט. למעשה, במסעדות האיכרים מהדור הישן עדיין מגישים את הנקניקים המסורתיים עם לחם מטוגן, חמים ותפוח וזהוב משמן, כדי שתוכלו לפתוח אותו, להתבשם מניחוח האדים שעולה מבטן הלחמניה המטוגנת, ולמלא אותה מיד בנקניקים וגבינות.

אחד מהתענוגות הגדולים של טוסקנה הוא לגלות את השפע המסחרר של גבינות ונקניקים שמציע המחוז. אני אמנם משוחדת, אבל לדעתי אי אפשר שלא להתאהב בתוצרת המקומית. בכל סופרמרקט בטוסקנה תוכלו לקנות את הגבינות הידועות ביותר, החל מכוכבים כמו גבינת פקורינו וקאצ'וטה, עבור בגבינת תומא וביטו, וכלה בגרנה פדאנה ופרמיג'אנו כמובן.

ואם אתם מחפשים את הגבינות הטובות והמיוחדות ביותר, תעונוגות נדירים שאי אפשר למצוא סתם כך בכל מקום, תוכלו כמובן להצטרף לסיור הגבינות המודרך, המתמקד במטעמים המוצלחים והאותנטיים ביותר שיש לטוסקנה להציע. בסיורי היין, גבינות ונקניקים שלנו נענה על השאלות החשובות ביותר, כגון: איפה אפשר למצוא גבינות פקורינו עזות טעם, וגבינות עיזים שנמסות בפה? מי מוכר פרושטו בעבודת יד וסלמי שפיסות כמהין משובצות בו כמו יהלומים קטנים? ומה טעים יותר - ממרח פטריות פורצ'יני, או קרם גורגונזולה עם שקדים?




סטייקים וביסטקה פיורנטינה

לביסטקה הפירונטינית (סטייק בסגנון פירנצה) אקדיש בקרוב פוסט נפרד, כולל המלצות (אני ממליצה להירשם לניוזלטר כדי לקבל עדכונים כאשר הפוסטים החדשים יוצאים). אבל אי אפשר שלא לומר כמה מילים גם כאן על אחד הסטייקים המפורסמים ביותר באיטליה, המיועד לחובבי בשר רציניים. סטייק בסגנון העיר פירנצה הוא אחד מסמלי העיר, מאז שהוגש לראשונה בנשפים שארגנו בני משפחת מדיצ'י, לרגל חגו של הקדוש המגן של המשפחה שלהם - סן לורנצו (שהוצא להורג על ידי הרומאים בצלייה על הגריל, אגב. זו לא בדיחה).


מדובר על נתח במשקל 800 גרם לפחות, בעובי שלוש אצבעות, יזהירו מיד המחמירים, צלוי למופת מבחוץ, מדמם עדיין מבפנים, המשמח קרניבורים כבר 500 שנה.

הבשר עובר יישון קפדני בטכניקות שונות ומשונות (סוד מקצועי בכל מסעדה), נצלה על פחמים ומוגש רייר. ובעניין זה כדאי להוסיף - אין דבר כזה ביסטקה פיורנטינה צלויה לדרגת מדיום / וול דאן. פשוט אין. ואני ממליצה לכם לא לנסות אפילו לבקש דבר כזה, אם אתם לא מעוניינים להתעמת פיזית עם השף.

גם אם הביסטקה הפיורנטינית אינה לטעמכם, עדיין תוכלו למצוא שפע מסחרר של מנות בשר באיכות מעולה בטוסקנה: סטייקים, נקניקים, חזירי בר ובשר ציד - כולם פופולריים ביותר.



ריבוליטה ופאפא אל פומודורו - שני המרקים הקלאסיים של המטבח הטוסקני

שורשיו של המטבח הטוסקני פשוטים. מדובר על מטבח של איכרים שגדלו וחיו בעוני, אנשים שהשתמשו ביצירתיות בכל חומר גלם אפשרי כדי לשרוד, וכדי להאכיל פיות רעבים. הריבוליטה (ribollita) ופאפא אל פומודורו (pappa al pomodoro) הן שתי דוגמאות מצויינות לאופן שבו לחם ישן ויבש "שודרג" והפך לבסיס למרק / נזיד סמיך וטעים, המשביע קיבה ונפש.


פאפא אל פומודורו

פירוש השם פאפא אל פומודורו הוא עיסת עגבניות, ומדובר במאכל פשוט להפליא ומנחם עד מאד, שכיף לאכול בימים הקרים. רשימת המרכיבים מצומצמת, ומבוססת על חומרים שאפשר היה למצוא בקלות במזווה של כל איכר איטלקי - לחם בן כמה ימים, עגבניות מהגינה, שמן זית, שום ובזיליקום. כיום מקובל להכין את המנה עם פאסאטה (מחית עגבניות מסוננת ומבושלת), אבל אפשר כמובן להשתמש בעגניות טריות (בשלות!).


ריבוליטה

המלכה של המרקים, בעיני. ריבוליטה טובה היא הרבה (הרבה!) יותר מסכום חלקיה. באופן מסורתי נהגו להכין את הריבוליטה בימי שישי (יום שבו על פי המסורת הקתולית אין לאכול בשר). לתוך הסיר נאספו ירקות מהגינה - קאבולו נרו (סוג של קייל), שעועית מסוג אנליני, סלרי, עגבניות, תפוחי אדמה וזן טוסקני של כרוב שנקרא ורזה, ובושלו על אש נמוכה. לאחר מכן הוסיפו לחם בן כמה ימים, והניחו למרק לרתוח ולהתבשל שוב (ומכאן השם "ריבוליטה", כלומר - מרק שרתח שוב / רתח מחדש).

למרות שריבוליטה מוגדרת רשמית כמרק, בפועל מדובר בנזיד סמיך, ובמסעדות מסויימות המנה כמעט ולא מכילה נוזלים.

כל מסעדה טוסקנית מסורתית שמכבדת את עצמה תגיש לכם ריבוליטה, והגירסאות למנה משתנות ממקום למקום. בעיני, את הריבוליטות הטובות ביותר אפשר למצוא בפירנצה, ובאופן ספציפי במסעדה בשם מריונה (marione). המסעדה אמנם שינתה את פניה בשנים האחרונות, והפכה ליעד מועדף מידי על תיירים, ועדיין - הריבוליטה שלהם היא אחת הטובות בעיר.


ריבוליטה - המרק / נזיד המושלם לחודשי החורף. זו אגב איננה הריבוליטה של מריונה - אצלם את המנה בפעם הבאה שאהיה שם

היינות הנהדרים והמפורסמים של טוסקנה

כמה מהיינות הטובים ביותר לא רק באיטליה אלא בעולם מיוצרים כאן בטוסקנה, ומדובר בחגיגה מסחררת של טעמים, מסורות והפתעות. להגיע לטוסקנה ולא לטעום את היינות המופלאים של האזור, החל מיינות קיאנטי הנהדרים וכלה ביינות בולגרי וברונלו זה פשוט פשע, וטעימת יינות מודרכת באחד היקבים הטובים במחוז היא חוויה שלא כדאי לוותר עליה. אבל גם אם לא תוכלו להצטרף אליי לסיור, נסו לטעום כמה שיותר יינות שונים במסעדות שבהן תאכלו בהמלך הביקור. אל תספתקו ביין הבית, אלא נסו כמה מהכוכבים המקומיים - יין קיאנטי קלאסיקו, נובילה די מונטפולצ'אנו וברונלו די מונטאלצ'ינו הם השלושה שאסור לוותר עליהם. אם אתם מעדיפים יינות לבנים, אל תפספסו את הורנצ'ה די סן ג'ימינאנו ואת הוורמנטינו מאזור בולגרי.


ומה לגבי למפרדוטו? ומה לגבי לארדו די קולונאטו?

ומה לגבי למפרדוטו? ומה לגבי לארדו די קולונאטו? ישאלו מיד חובבי הקולינריה האיטלקית. והם כמובן צודקים, אבל לשני המאכלים הטיפוסיים האלה, המיועדים לאמיצים בלבד, הקדשתי פוסט נפרד - לחצו כאן.



コメント


bottom of page