לגזור ולשמור: יום ביקור בסיינה, פנינה טוסקנית מימי הביניים

האם כבר ביקרתם בסיינה? אם לא, אני מליצה לכם מאד לשלב אותם בטיול הבא שלכם בטוסקנה.

בכל פעם שאני מגיעה לסיינה, אני מתאהבת בה מחדש. ההשוואה בין סיינה לפירנצה מעולם לא היתה ברורה לי - פירנצה היא פאר הרנסנס, אבל סיינה היא פנינה קטנה מימי הביניים, עיר יפהפיה בפני עצמה, מוקפת בכמה מהאזורים הכפריים הקסומים ביותר בטוסקנה, אתר מורשת עולמי של אונסק"ו, ובאופן מדהים למדיי, מפוספסת לגמרי על ידי חלק נכבד מהמבקרים.

סיור של חצי יום בסיינה יבהיר לכם מיד מדוע נפלו מטיילים רבים כל כך בקיסמה של העיר העתיקה, ובמיוחד משוררים רומנטקנים ובני אצולה אנגלים שהגיעו לסיינה בחלק מסיור הGRAND TOUR המסורתי. צ'רלס דיקנס כינה את סיינה "חלומית ופנטסטית", וצדק. האומנות הגותית, הפאר המתחבא מאחורי דלתות נסתרות, הסמטאות האדומות שדבר לא השתנה בהן מאז המאה ה-13 - כל אלה הופכים את סיינה ליעד שכדאי להכיר.

טיפ: בסוף הפוסט תמצאו מסלול קצר, העובר בחמש הנקודות החשובות בעיר: פיאצה דל קמפו, הדואומו של סיינה (אחת הקתדרלות היפות ביותר באיטליה ולמעשה באירופה כולה), פאלאצו פובליקו (בניין העירייה המעוטר בפרסקאות מופלאים), מוזיאון סנטה מריה דלה סקלה, ובית הכנסת העתיק של סיינה.

מעיר נשכחת, לתחנה חשובה על הויה פרנצ'יג'נה

האגדה מספרת שסיינה נוסדה על ידי סניוס, בנו של רמוס ואחיינו של רומולוס (מייסדי רומא שננטשו ביער והונקו על ידי הזאבה המפורסמת - SHE WOLF ). מסיבה זו, סימלה של העיר סיינה היה ונותר עד היום הזאבה המפורסמת, שהפכה לחלק בלתי נפרד מהמיתולוגיה של העיר.

על פי מקורות היסטוריים רשמיים מעט יותר, היו אלה דווקא האטרוסקים שהתיישבו ראשונים באזור. בהמשך ייסדו הרומאים במקום מושבה צבאית בשם סאינה יוליה, שהתנהלה במשך מאות שנים באנונימיות כמעט מוחלטת, עד שחוברה לאחת הדרכים החשובות ביותר באירופה - דרך הפרנצ'יג'נה (francigena). כך, מנקודה שכוחת אל הפכה סיינה לתחנה מרכזית על המסלול שהוביל צליינים וסוחרים מצרפת, לרומא, לפוליה, ועד לארץ הקודש ולנקודה חשובה על אחד מנתיבי הסחר החשובים ביבשת.

סוחרים רבים העדיפו להשתמש בדרך הפרנצ'יג'נה ולא בדרכים אחרות (כמו הקסיה cassia או האאורליה aurelia), שנבנו מאות שנים קודם לכן על ידי הרומאים, אך חלפו בתוך איזורים מוכי מלריה וחשופים למתקפות אלימות מצד שודדי ים. סיינה זכתה גם ליחס מועדף מצד פרידריך ברברוסה (או בשמו הרשמי - פרידריך הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה), שאיפשר לסיינה לרכוש נכסים מניבים בנקודות אסטרטגיות ולחזק את שליטתה בשטח.

בימי הביניים צמחה סיינה במהירות, וככל שהתחזק מעמדה כך גברה גם היריבות המפורסמת

שנמשכה מאות שנים בינה לבין מעצמה מקומית אחרת - פירנצה.

דובאי של טוסקנה

במובנים רבים, סיינה היפהפיה היא עדות לכושר ההמצאה האנושי וליכולת של תושבי המקום לבנות את עצמם גם בתנאים קשים. מהרגע הראשון ברור היה שהעיר איננה מתאימה לגידולים חקלאיים או למפעלים - תנאי השטח תלולים מידי, והמחסור במים היה בעיה קבועה (משום כך נאלצו אנשי סיינה לבנות מערכת משוכללת של תעלות תת קרקעיות ומאגרים כדי להבטיח אספקת מים סדירה לעיר). הפיתרון היה פשוט - היכן שאי אפשר לגדל חיטה, אפשר לגדל כסף... סיינה הפכה לעיר עסקים, דובאי של טוסקנה, יעד מועדף על סוחרים מכל רחבי אירופה, ומקום נוח לסגור בו עסקאות.

עד היום, כמה מהכיכרות (פיאצות) היפות והחשובות בעיר נקראות על שם המשפחות העשירות ורבות העוצמה שניהלו את כלכלת העיר - משפחת טולומאי ומשפחת סלימבני, לדוגמה, הן שתיים מהדוגמאות המוכרות ביותר.

ככל שגלדה עוצמתה הכלכלית של סיינה, כך גדלה גם עוצמתה הצבאית. למרבה תסכולה של פירנצה. מנגד, הכסף שהעשיר את רחובות העיר לא מימן רק חרבות ורומחים אלא גם כמה מיצירות האומנות היפות ביותר באיטליה. התחרות האינסופית בין סיינה לפירנצה דחפה את משפחות האצולה של העיר לממן מבנים מפוארים ולהזמין ציורים מהאמנים הנחשבים ביותר באותם הימים, ומתוצאות התחרות האינסופית ההיא בין שתי הערים, אנחנו נהנים עד היום...

במקביל שימש הכסף לפיתוח העיר בכל תחום - סיינה הקימה את אחד מבתי החולים המתקדמים לתקופה - סנטה מריה דלה סקלה, בו אושפזו וטופלו צליינים שחלו לאורך מסעם. בשנת 1240 החליט שליט העיר אילברנדינו קאצ'אקונטי, להטיל מס על כל מי ששכר דירה בשטח העיר (הרבה לפני ימי האיירבינבי העליזים...) והשתמש בכסף כדי לממן משכורות למרצים בבבית הספר שהקים, בו לימדו רפואה ומשפטים (האוניברסיטה עצמה הוקמה רק כ-200 שנה מאוחר יותר, בשנת 1416).

במשך שנים ארוכות נשלטה סיינה על ידי משפחות האצולה המקומיות, אך ככל שגבר כוחם של הסוחרים, כך גדל גם המרמור. סדרה של התנגשויות אלימות ומחאות הובילה להקמת ממשל מקומי חדש, רפובליקני, ובו נציגים ממעמד האצולה וגם מ"מעמד הביניים". צבעי העיר סיינה, שאפשר לראות עד היום בכל מקום (שי שחור ושיש לבן) מסמלים את האיחוד בין שני המעמדות - אצולה ועובדים - ששולטים יחדיו בעיר.

פיאצה דל קמפו, סיינה

הקרב במונטאפרטי - אחד הקרבות הרצחניים ביותר בימי הביניים

הסכסוך בין פירנצה לסיינה עיצב את העיר במובנים רבים. הדם הרע בין שתי הערים לא נבע רק ממאבקים על שטח ושליטה, אלא גם מעניין נוסף - סיינה תמכה בגיבלינים, ואילו פירנצה תמכה בגואלפים. המאבק בין הגואלפים (תומכי האפיפיור ובאצמעות ערי המדינה) והגיבלינים (תומכי הקיסר) קרע את מדינות אירופה במשך מאות שנים, והסכסוך המדמם בין שתי הקבוצות הגיע לשיא מדמם ואכזרי במיוחד דווקא באיטליה, במהלך קרב מונטאפרטי (MONTEAPERTI) שהתקיים במרחק קצר מהעיר.

צבא ענק של כ-30,000 חיילים מפירנצה, לוקה וארצו, שנמנו על הקואציליה של תומכי הגואלפים, החל לצעוד לכיוון סיינה. מולם הופיע צבא קטן בהרבה אך מאומן היטב של כ- 11,000 חיילים מסיינה. הסנזים לא היו לבד - ליוו אותם מאות שכירי חרב גרמנים, שנשלחו במצוות הקיסר מנפרד, וגם קבוצה חזקה של מורדים מפירנצה עצמה, שתמכה בגיבלינים והצטרפה לסיינה בקרב.

ניצחו בקרב, הפסידו במלחמה

סיינה והצבא הגיבליני אמנם ניצחו, אבל שני הצדדים שילמו מחיר כבד. שדה הקרב הפך לזירת טבח של ממש, עדי כדי כך שדנטה אליגיירי, המשורר הלאומי של איטליה, תיאר כיצד מי נהר הארביה, שחולף בסמוך לעיירה מונטאפרטי, האדימו מרוב דם. סיינה ספגה גם נזקים משמעותיים לטווח הארוך. האפיפיור אלכסנדר הרביעי רתח מזעם בשל ההפסד הצורב, והחליט לפגוע בסיינה בנקודה הרגישה ביותר -בכיס. הוא הודיע שסיינה מוחרמת, צעד בעל משמעות כלכלית חמורה - מאמינים שהיו חייבים כסף לסיינה, היו באופן רשמי משוחררים מהחובות שלהם. ומכיוון שסיינה התפרסנה באופן משמעותי כמרכז בנקאי, המכה היתה קשה. המשבר הכלכלי לווה באי שקט פוליטי פנימי, שהוביל לעזיבתן של כמה מהמשפחות החזקות בעיר. המאבקים בין המשפחות והכוחות השונים בעיר נמשכו במשך שנים, והמצב רק החמיר אחרי שהקיסר מנפרד נפטר והשלטון בסיינה השתנה והפך לקואליציה שכוללת גם גיבלינים וגם גואלפים.

לאחר שהבינו תושבי העיר שהמאבקים הפוליטיים קורעים אןתם מבפנים, הוקמה בסופו של דבר בשנת 1287 מועצת התשעה, שהיתה אוליגרכיה של סוחרים לכל דבר ועניין. כל תשעת הנציגים נמנו על מעמד הסוחרים ואנשי העסקים, לאחר שחוק עבר בעיר שאסר על משפחות אצולה לאחוז בשלטון. הפופוליזם אחז בעוצמה בעיר, וכל בעלי התפקידים ה"רשמיים" הודרו מעמדות הכוח - שופטים, רופאים, אבירים ועורכי דין לא יכלו להחזיק במשרה ממשלתית.

הפריחה הגדולה של סיינה

70 השנים שבהם שלטה מועצת התשעה בעיר הובילו לשגשוג אדיר, ובנו את סיינה כפי שאנחנו מכירים אותה היום. באותה תקופה נבנו המבנים המזוהים ביותר עם העיר - פיאצה דל קמפו (ראה מסלול בסוף הפוסט), מגדל העיר, הדואומו, ועוד.

לצד הפריחה הכלכלית, סבלו התושבים מהיד הנוקשה במיוחד של השלטונות. מועצת התשעה היתה המפתח לצמיחה כלכלית אבל גם דיקטטורה לכל דבר, וכל ניסיון למרד דוכא באלימות גדולה.

מגיפת הדבר השחור - תחילת הסוף של סיינה

לאחר תקופה ארוכה של פריחה ושגשוג, הגיעה המגיפה השחורה וקרעה את איטליה לגזרים.

ערים רבות בטוסקנה נפגעו קשות מהמגיפה, אך סיינה התרסקה לגמרי. כאשר המגיפה היכתה באביב 1348, כמעט חצי מהאוכלוסיה נפטרה מהמחלה. המוות והחולי לוו בחוסר שקט פוליטי כלכלי, ושש שנים מאוחר יותר, בשנת 1355, ניצל בן אחד המשפחות החזקות בעיר (סאלימבני) את ההזדמנות, הדיח את מועצת התשעה, ותפס את השלטון. כך החלה תקופה של תהפוכות פוליטיות, והעיר שוב חזרה לידיהם של האצילים וראשי הגילדות המקצועיות, אך החובות שצברה העיר בזמן המגיפה, והצמצום הדרסטי באוכלוסיה, היקשו על היכולת של סיינה להתאושש.

העיר נעה ממשבר למשבר, והמשיכה להילחם במקביל גם באוייבת הנצחית מצפון - פירנצה. בניסיון להציל את עצמם הסכימו ראשי סיינה לוותר על האוטונומיה שלהם ולחסות תחת בית ויסוקנטי (שליטי מילאנו), אך גם המהלך הנואש הזה לא הציל את המצב. הנזק המצטבר למערכת הכלכלית ולמעמדה של סיינה כמרכז סחר אירופאי ריסק את העיר.

במאה ה- 15 התאוששה העיר באופן חלקי, אך הסכינאות האינסופית נמשכה - מלחמות פנימיות וקונספירציות טלטלו את העיר על בסיס קבוע. למרות זאת, ואולי דווקא בגלל התחרות האינסופית וקרבות האגו הקיצוניים, הצליחו המשפחות המקומיות לבנות כמה מהמבנים היפים ביותר בעיר. ספריית פיקולומיני המרהיבה, הממוקמת בתוך הדואומו של סיינה, היא דוגמה מצויינת לכך. בנוסף, כאשר עבר חוק בשנת 1493 שאפשר להלוות כסף עם ריבית (עד אז הכנסייה אסרה באיסור חמור הלוואות), צמחו במהירות הבנקים בסיינה, כולל הבנק העתיק ביותר בעולם - MONTE DEI PASCHI שקיים עד היום. הקמת הבנקים איפשרה לתעשייה המקומית לצמוח, ולהשקיע כספים בפיתוח ושיפור אמצעי הייצור.

פירנצה לוטשת עיניים, ומזהה הזדמנות

פירנצה הביטה במתחולל בסיינה, וזיהתה את ההזדמנות שלה חיכתה מזה מאות שנים. בסופו של דבר הפוליטיקה החכמה והתככנית של משפחת מדיצ'י השיגה את המטרה, ופירנצה השתלטה על סיינה, בעזרתם האדיבה של כוחות צבאים זרים בעלי אינטרס משותף.

נלחמים עד המוות

אך אנשי סיינה, קשוחים יותר מאבן בזלת, לא וויתרו במהירות על האוטונומיה שלהם. המצור של צבא מדיצ'י על סיינה נמשך שמונה חודשים, ובשלב מסויים, כאשר נגמר האוכל בעיר, כ-5000 נשים, ילדים וחולים מההוסיפיס שבסנטה מריה דלה סקלה (ראה מסלול) הושלכו החוצה לידי האוייבים מפירנצה, משום שלא יכלו להילחם וגם לא היה כסף להאכיל אותם. כולם נשחטו מיידית בידי החיילים שצבאו על העיר.

תיעוד מזעזע במיוחד של ההיסטוריון איש פירנצה ג'ירולמו רופיה מספר כיצד שכירי חרב גרמנים שנלחמו לצד פירנצה תפסו בשלב מסויים תושבת סיינה בת 70 וניסו להכריח אותה לפאר את שם הדוכס (מבית מדיצ'י). היא סירבה, והמשיכה לצעוק "זאבה! זאבה!" נאמנה לסמל המקומי של זיינה - הזאבה שהניקה את רומוס ורמולוס. החיילים צלבו את האישה לשער העיר ומילאו את פיה בבד, אך היא המשיכה לצעוק "זאבה!" עד שמתה מפצעיה.

תחת שלטון פיורנטיני

ב-17 באפריל 1555 נכנעה סיינה. מתוך החורבות המדממות צמחה עיר חדשה, והפעם תחת שלטון פיורנטיני, ובהנהגת בית מדיצ'י.

סיינה לא שבה יותר לשלטון עצמאי, ונותרה תחת שלטון משפחת מדיצ'י במשך 180 שנה, עד שטוסקנה נכבשה בידי צבאו של נפוליאון.

יום סיור בסיינה - האתרים שאסור להחמיץ

תחנה ראשונה: פיאצה דל קמפו - piazza del campo

פיאצה דל קמפו היא אחת הכיכרות הידועות בעולם. הפיאצה נבנתה על ידי מועצת התשעה שהנהיגה את העיר, ושימשה במשך מאות שנים כלב הפועם של העיר. כאן התקיימו כל האירועים הציבוריים והשווקים, ההוצאות להורג והחגיגות. תושבי סיינה היו חובבים ידועים של אירועים אלימים במיוחד, לא פחות מתושבי רומא שנהנו לצפות בקרבות הגלדיאטורים. בכיכר הנינוחה שבה אפשר היום לשתות אפריטיבו ולהינות מהנוף, נהגו בעבר לקיים תחרויות אגרוף שכללו מאות משתתפים בו זמנית. בחמישה עשר באוגוסט, ביום החג של הבתולה קדושה, נהגו אנשי סיינה לערוך פה מרוצי בופאלו ומופעי ראווה בהם צדו ושחטו שוורים מול הקהל הצוהל.

כיום התחרות המפורסמת ביותר שנערכת בפיאצה דל קמפו היא הפאליו (מירוץ הסוסים) המפורסם של סיינה, הידוע בכל העולם.

תחנה שנייה: פאלאצו פובליקו palazzo pubblico

בניין העירייה של סיינה משתלב באופן מושלם עם פיאצה של קמפו, ונבנה בסוף המאה ה- 13 על ידי מועצת התשעה. בצמוד אליו עומד מגדל הפעמונים של העיר - טורה דל מנג'ה (ניתן לטפס לראש המגדל ולהינות מנקודת תצפית מרהיבה על העיר כולה). אולמות הפאלאצו מעוטרים כולם בפרסקאות יפהפיים ומלאי חיים, ומומלץ מאד לרכוש כרטיס כניסה ולסייר בפנים.

תחנה שלישית: בית הכנסת של סיינה

במרחק שתי דקות הליכה מפיאצה דל קמפו מסתתר בית הכנסת העתיק של סיינה, שעומד באזור שפעם היה הגטו היהודי בעיר.

בית הכנסת בסיינה, טוסקנה

הקהילה היהודית בסיינה היא אחת העתיקות בטוסקנה, ומתועדת החל מהמאה -ה 13. הקהילה בעיר כללה יהודים מקומיים ויהודים שהגיעו מספרד ומצפון אירופה. רוב היהודים עסקו במסחר ובמתן הלוואות, ובשנת 1335 קיבל היהודי הראשו ןבעיר - ויטאלה (חיים) די דניאלה אישור רשמי לפתוח בנק הלוואות בסיינה.

לאוךר השנים צמחה הקהילה, ויהודים אף קיבלו אישור ללמוד באוניברסיטה המקומית, אל במקביל סבלו היהודים מרדיפות רבות. הם הואשמו באחריות למגיפת הדבר השחור בשנת 1348, והותקפו בזמן שנות התעוררות הדתית שהוביל המטיף הקיצוני ברנרדינו דה פלטרה. בשנת 1493 אף נכפה על היהודים בעיר ללבוש סמל מזהה

בשנת 1555 פרסם האפיפיור פאולוס הרביעי את הבולה הידועה לשימצה cum nimis absurdum שקבעה בין היתר כי אסור ליהודים לגור לצד נוצרים, החלטה שהובילה להקמתם של גטאות בכל רחבי האיטליה. גם בסיינה הוקם גטו, בשנת 1571, באותה שנה שבה הוקם הגטו בפירנצה (תוכלו לקרוא על נסיבות הקמת הגטו בפוסט הזה).

בית הכנסת בסיינה טיפוסי לתקופה, אז בנו היהודים בערים רבות בתי כנסת שלא נראו כמו בתי כנסת מבחוץ. החזית הפשוטה, שדמתה לחזית של בנייני מהגורים באזור, הסתיר פאר ויופי רב בחלל הפנימי.

ניתן לבקר בבית הכנסת במסגרת סיורים מודרכים קצרים שיוצאים מידי חצי שעה - כדאי להתעדכן בשעות הפתיחה בדף הפייסבוק של בית הכנסת.

תחנה רביעית: הדואומו של סיינה

הקתדרלה של סיינה נבנתה בין השנים 1215-1263 ונחשבת לאחת הדוגמאות היפות באיטליה לאדריכלות גותית. עבור חובבי היסטוריה ואומנות, הדואומו של סיינה הוא חגיגה של ממש - יצירות של לורנצו גיברטי, מיכלאנג'לו, ניקולה פיזאנו ורבים אחרים מעטרות אותה, ורצפת הקתדרלה עשויה כולה פסיפס שיש מופלא, המתאר סצינות מקראיות ומיתולוגיות (שימו לב שבמשך רוב חודשי השנה הריצפה מכוסה באופן חלקי, ונגלית למטיילים מלואה רק במשך חודשיים בשנה).

הדואומו של סיינה - אחת הקתדרלות היפות באיטליה

בתוך הדואומו מתחבאת גם ספריית פיקולומיני הנהדרת. הספרייה נבנתה על ידי משפחתו של האפיפיור בן למשפחת פיקולומיני מסיינה, ומעוטרת במחזור פרסקאות מרהיב, שנשמר עד היום בצבעים בוהקים. מאחורי הדואומו נמצא גם מוזיאון הדואומו (opera del duomo) ואגן הטבילה (הכלולים במחיר הכרטיס, ומומלצים מאד לביקור).

קטע זעיר מתוך רצפת הפסיפס המרשימה של הדואומו בסיינה

תחנה חמישית: סנטה מריה דלה סקלה

מוזיאון סנטה מריה דלה סקלה ממוקם בתוך המבנה ששימש כבית חולים בימי ביניים. לאחר שיפוץ מקיף נפתח המוזיאון מחדש, וכיום הוא כולל מוצגים ארכיאולוגים מרשימים, פסיפסים ויצירות אומנות רבות. אם זמנכם בסיינה מוגבל אפשר לוותר על המוזיאון לטובת ביקור בפאלאצו וקיו

תחנה שישית: סיור בסמטאות העיר

הקסם האמיתי של סיינה מסתתר בין הסימטאות. זה תענוג אמיתי לסייר בין הרחובות האדומים והמתפתלים, לגלות את החנויות הקטנות והמסעדות, לקנות עוגיות ריצ'רלי נימוחות מבצק שקדים מעולה (הממתק הרשמי של סיינה), לעצור לכוס אספרסו בין הפיאצות, ולהתאהב באווירה של סיינה.

טירוף הקונטרדות של סיינה

בעודכם מסיירים בין הרחובות, שימו לב לסמלים על הבניינים, ותגלו שסיינה למעשה מחולקת ל-17 שכונות, הנקראות קונטרדות, ומדובר על חלק בלתי נפרד מהזהות של העיר. לכל קונטרדה סמל משלה - קונטרדה השבלול, קונטרדת הפנתר, קונטרדת הנשר, וכן הלאה. כדאי להבין שלא מדובר על פולקלור חינני, אלא על אובססיה של ממש בקרב תושבי העיר, שחיים ונושמים את הקונטרדות שלהם בעוצמה מפחידה (דמיינו מעריצים שרופים במיוחד של קבוצת כדורגל, והכפילו את הלהט פי 5).

לקונטרדות יש מועדונים חברתיים, פעילויות קבועות, סמלים וצבעים, והטירוף מגיע לשיאו במהלך אחד האירועים הידועים בטוסקנה - מירוץ הסוסים של סיינה, הפאליו המפורסם, שמתקיים בין נציגים של הקונטרדות היריבות.

ככל שאובססיות הקונטרדות של סיינה נראית מוגזמת היום, כדאי לדעת שבעבר, לכל קונטרדה בעיר היה צבא קטן משל עצמה, ולאורך השנה התנגשו התושבים היריבים דרך קבע באירועים אלימים.

17 הקונטרדות שקיימות כיום נקבעו בשנת 1729 - לפני כן מספר הקונטרדות היו גדול בהרבה, אך צומצם מסיבות ארגוניות. במקור נקראו הקונטרדות על שם הכנסייה המקומית או הקדוש המגן של הרובע, אך במאה ה- 15, כאשר התאווה הזנזית למשחקי ראווה גדלה, הוחלט לייחס לכל קונטרדה חיה\ שתשמש כסמל הרשמי של השכונה במשחקים.

ילדים מקונטרדת אקווילה (נשר) מתאמנים בהנפת הדגלים לרגל אירוע

טיפים מעשיים

ההגעה לסיינה: לסיינה ניתן להגיע בקלות ברכבת או ברכב פרטי. העיר עצמה ממוקמת בראש הגבעה, וכדי להגיע אליה מהחניונים יש להיעזר במערכת המדרגות הנעות שמחברת את העיר העליונה לעיר התחתונה. אם חניתם בחניון התחנה המרכזית (PARCHEGGIO STAZIONE CENTRALE), עיקבו אחר השילוט המוביל למדרכות הנעות, ותוך כמה דקות תגיעו ללב העיר העתיקה. ניתן לחנות גם בחניון שליד מצודת מדיצ'י (PARCHEGGIO FORTEZZA MEDICEA).

כרטיסי כניסה משולבים לאטרקציות: מומלץ מאד לרכוש את כרטיס הכניסה המשלוב המקנה כניסה לכל האתרים הקשורים לדואומו (הדואומו עצמו, ספריית פיקולומיני, מזויאון הדואומו, אגן הטבילה, ונקודת התצפית). כרטיס נפרד יקנה לכם כניסה לפאלאצו פובליקו.

מה עוד כדאי לראות באזור: כמה מהיקבים הטובים ביותר בטוסקנה (ולמעשה באיטליה כולה) נמצאים במרחק קצר מסיינה. מומלץ מאד לצאת לסיור יינות וגבינות באזור, והדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא להצטרף לאחד מסיורי הטעימות המודרכים שלנו :)

אם גם אתם חולמים על הרגע שבו תוכלו לאכול אוכל טוסקני מופלא, ללגום יינות קיאנטי משובחים בעודכם צופים על הגבעות, לטייל בין הגפנים ולהתמסר לקסם הרגוע - הסיור הזה הוא בדיוק בשבילכם! צרו קשר, ונשמח להפוך את החלום למציאות טעימה במיוחד...