את הגטו היהודי העתיק של ונציה כולם כבר מכירים, והגטו היהודי של רומא הוא תחנת חובה בביקור בעיר. אבל האם גם בפירנצה, בירת הרנסנס, יש גטו? ומה ידוע לנו עליו?
בפעם הבאה שאתם מגיעים לפירנצה, עיצרו לכוס קפה בפיאצה דלה רפובליקה (PIAZZA DELLA REPUBBLICA) היפה והמרווחת. המקום שבו אתם עומדים כעת, מוקפים במלונות מפוארים וחנויות, היה פעם שער הכניסה לגטו העתיק, מקום מושבם של היהודים בעיר במשך 277 שנה.
הקהילה היהודית העתיקה של פירנצה
הקהילה היהודית בפירנצה היא אחת העתיקות באיטליה וקיימת לפחות 900 שנה. למעשה, בנימין מטודלה, הסופר ואיש המסעות הידוע, תיאר במכתביו את היהודים שפגש בפירנצה כבר בשנת 1159. אך הקהילה צמחה וגדלה רק כ-150 שנה מאוחר יותר, עם הפיכתה של פירנצה לאחת מערי המסחר החשובות באירופה. יהודים רבים עברו לעיר השוקקת, ובאמצע המאה ה -15 נוסדה קהילת פירנצה באופן רשמי.
לאחר שקיבלו היתר לעסוק בכך, החלו היהודים בשנת 1396 לעסוק במסחר ובהלוואת כספים. הקהילה אף הילוותה בשנת 1428 כספים לאפיפיור מרטין החמישי, בתמורה להגנה עליהם ועל זכויותיהם. לאורך כל השנים ניהלה הקהילה היהודית קשרים ענפים, הדוקים ומרתקים עם שליטי פירנצה - שושלת מדיצ'י הידועה (ועל כך ארחיב בפוסט נפרד בהמשך - הירשמו לניוזלטר כדי לקבל עדכונים).
גזירות וצווים
בשנת 1555 פרסם האפיפיור פאולו הרביעי את הבולה (צו/מכתב אפיפיורי) CUM NIMIS ABSURDUM הידועה לשמצה, שהטילה גזרות כלכליות שונות על היהודים שגרו במדינות האפיפיור. בין היתר אסרה הבולה על היהודים להיות הבעלים של נדל"ן, להעסיק משרתים נוצרים, לנהל קשרים חברתיים עם נוצרים, ולעסוק ברפואה. המקצועות המותרים ליהודים שוב הוגבלו, ורוב היהודים יכלו לעסוק אך ורק במסחר ומתן הלוואות. בין היתר, נאסר באופן רשמי על יהודים ונוצרים לגור זה לצד זה באותם איזורים. כתוצאה מכך, הוקמו גטאות בכל רחבי איטליה - ברומא, בולוניה, וערים נוספות.
הגטו היהודי בפירנצה
הגטו היהודי הוקם בפירנצה בשנת 1571, במצוות דוכס פירנצה באותה העת, קוזימו הזקן, ובנו הנסיך פרנצ'סקו, ונועד לאכלס כ-700 יהודים בסך הכל שגרו בפירנצה ובטוסקנה כולה. באופן היסטורי, משפחת מדיצ'י ניהלה תמיד יחסים קורקטיים ויעילים עבור שני הצדדים עם האוכלוסיה היהודית, ולקוזימו עצמו היו קשרים ארוכי שנים עם הקהילה היהודית (וגם על כך ארחיב בפוסט נפרד בהמשך). אבל התקופה הפוליטית היתה סוערת, וקוזימו, שועל פוליטי מיומן, ידע שכדי להגן על האינטרסים שלו ולהרגיע שני בני ברית פוליטיים חשובים (האפיפיור, ופיליפ השני מלך ספרד), עליו להגביל את זכויותיהם של היהודים שגרו בטוסקנה.
ההסבר הרשמי שסיפקה משפחת מדיצ'י לפתיחת הגטו היה הסבר דתי, לפיו הגטו נועד כדי "למנוע מהיהודים למשוך אליהם את הנשמות התמימות של נוצרים…. באמצעות אינטרקציות קבועות….דבר המוביל לחוסר כבוד גדול כלפי אלוהים ולאובדן נשמות ופגיעה בדת הנוצרית". בפועל, גפי שנראה מיד, המצב היה שונה.
בכל פירנצה והערים שמסביבה היו, כאמור, בסך הכל קצת יותר מ-700 יהודים. כאשר נפתחו שערי הגטו, התקבצו בו כ- 400 איש בסופו של דבר - 86 תושבי פירנצה עצמה, ופליטים יהודים משטחים תחת שליטת המדיצ'י. כ- 300 יהודים נוספים, ממעמד גבוה יותר שיכול היה להרשות לעצמו לבחור, החליטו לעזוב את שטח פירנצה, ולהימנע מלהיכנס לגטו. גם רוב משפחות הבנקאים בחרו לעזוב את שטח העיר, לאור הגזירה שמנעה מהם להמשיך לעסוק במקצועם.
היהודים שגרו בגטו נאלצו לשלם מס שנתי בגובה שני מטבעות זהב, וללבוש (תיאורטית) סימן מזהה - כובע צהוב עבור גברים, ושרוול צהוב עבור נשים. בפועל, יהודים רבים, בעיקר מהמעמדות הגבוהים, לא לבשו שום סימן מזהה, וקיבלו היתרים מיוחדים בטענה שהסימן המזהה פוגע בעסקיהם ובעבודתם.
התרועעות וההתערבבות בין היהודים לתושביה הנוצרים של העיר נאסרה, אך בפועל, מסיבות פרקטיות ולוגיסטיות, זרם קבוע של מבקרים ואנשי עסקים הגיע לגטו מידי יום, כולל נציגים ממשפחת מדיצ'י שטיפלה בעסקים שונים בעיר. למרות ששערי הגטו נסגרו מידי ערב, האינטרקציה בין היהודים לנוצרים נמשכה לאורך כל שעות היממה - לא נדרשו אישורם מיוחדים ליהודים שרצו לצאת מהגטו ולעסוק בעסקיהם, וגם לא עבור נוצרים שרצו להיכנס לגטו. מצד שני, נציגי העיר לא הפגינו את אותה מידה של סובלנות כלפי יהודים ונוצרים שהתרועעו מסיבות חברתיות. אם יהודי נתפס בבית המרזח או במסעדה עם חברים נוצרים, הוא הסתכן במלקות בחבל או בקנס כספי. עונשים כבדים הרבה יותר, כמו מאסר או עבודה כפויה בספינות, ציפו למי שניהל רומן עם אישה נוצריה).
התחדשות עירונית וסיר לחץ
האזור שנבחר להקמת הגטו היה מרכזי (בפאתי השוק הראשי - mercato vecchio), אך גם נחשב לאזור הגרוע ביותר בעיר. הבחירה לא נבעה מרצון להעניש את היהודים, אלא משום שבמידה רבה, פתיחת הגטו היתה התירוץ לפרוייקט של התחדשות עירונית, כפי שמגדיר זאת ההיסטוריון חוקר הרנסנס אדוארד גולדברג.
משפחת מדיצ'י השקיעה אלפי סקודי (המטבע באותם הימים) בניסיון לפתח את הנדל"ן באזור. הם קיוו לנקות את הרחובות מסביב לשוק מהזונות והפושעים, ולהכניס פנימה במקומם את היהודים, שאף שילמו שכר דירה עבור הדירות והחנויות בגטו. אך בפועל, תנאי השטח יצאו מציאות בלתי נעימה גם עבור התושבים החדשים. לגטו החדש אמנם היתה כיכר ראשית, אך כפי שניתן לראות מהאיור המצורף, הרחובות הצרים שמסביבה היו צפופים מידי, הבתים קטנים, ותנאי המחייה רועשים ועלובים.
הקהילה היהודית בגטו בחרה מועצה שתנהל את ענייניה, אך המתחים הפנימיים היו רציניים ומעיקים. כאשר נפתח הגטו, יהודים ממעמד חברתי וכלכלי שונה לגמרי מצאו את עצמם לפתע תחובים יחדיו בשטח קטן למדי, צפוף, ורועש. במהרה, הפך הגטו לסיר לחץ עבור כולם. כך גם קרה שהיהודים הפכו לאוכלוסייה שנעצרה והובאה למשפט בתדירות הגבוהה ביותר בפירנצה (בעיקר בגלל תגרות וריבים שהתעוררו בגטו), וזאת למרות שמספרם היה פחות מאחוז אחד מהאוכלוסיה.
גם בפירנצה, כמו בכל מקום אחר, חלו מגבלות נוקשות על המקצועות שיהודים היו רשאים לעסוק בהם. כך מצאו את עצמם כל היהודים פונים לאפיקים היחידים שהיו פתוחים בפניהם - מסחר ורוכלות בעיקר.
חלק גדול מהם התפרנסו בדוחק, כמוכרי סמרטוטים ובגדים משומשים, ואילו אחרים הצליחו לפתח את עסקיהם, בעיקר בתחום הטקסטיל, שהיה תחום חשוב במיוחד בפירנצה (מעצמה עולמית בתחום הטקסטיל באותם הימים). אחרים הצליחו לפתח קשרי סחר עם קהילות מחוץ לאיטליה, ושגשגו.
סופו של הגטו היהודי בפירנצה ותחילתו של עידן חדש
בשנת 1799 זכו היהודים לאמנציפציה, לאחר שכוחותיו של נפוליאון כבשו את איטליה, והגטו נמכר לארבעה קונים יהודים - יעקב באסאנו מליוורנו, אנג'לו די ויטה פינצי, דויד שלמה ומשה ויטה מפירנצה, עבור 34,584 סקודי (המטבע באותם הימים). בשנת 1835 נפתחו באופן רשמי שערי הגטו, בשנת 1848, תחת החוקה האיטלקית החדשה, קיבלו גם היהודים זכויות אזרח רשמיות, ובשנת 1861, עם איחוד איטליה, הפכו גם היהודים לאזרחים במדינה. בשנת 1888 נהרס לגמרי הגטו, במסגרת תוכנית שאפתנית לעצב מחדש את פני העיר פירנצה. הבתים הזעירים והרחובות הצרים נהרסו עד היסוד ופונו לגמרי, ובמקומם הוקמה הפיאצה המפוארת שאתם רואים היום. עידן חדש נפתח בעיר.
והיום, כאשר אתם מסיירים בעיר, והולכים מפיאצה דלה רפבוליקה לכיוון הדואומו של פירנצה, לאורך ויה דיי פקוראיי (via dei pecorai) מעניין לדעתם שפעם, לפני כ-250 שנה, הרחובות האלה נראו אחרת לגמרי. אם תעצמו את העיניים תוכלו לדמיין את העיר כפי שהיתה אז, כאשר לאורך הרחוב הזה ממש עבר הגבול שהפריד את תושביה ההיודים של פירנצה משכניהם הנוצרים.
קרדיט תמונות:
* Telemaco Signorini, Public domain, via Wikimedia Commons
** קרדיט: I, Sailko, CC BY-SA 3.0 <https://creativecommons.org/licenses/by-sa/3.0>, via Wikimedia Commons
Комментарии