חלילה לי מלצאת בהצהרות פרובוקטיביות, אבל...
עם כל הכבוד לפרוסקו (PROSECCO), הזמין והמוכר שביינות המבעבעים האיטלקיים,
ועם כל החיבה לאסטי (ASTI) ומוקסטו ד'אסטי (MOSCATO D ASTI) הקלילים והחביבים בהחלט, יש פה באיטליה יינות מבעבעים טובים בהרבה.
יינות ארומטיים, אלגנטיים ובלתי נשכחים, שמתחרים אפילו בשמפניה (כן כן).
איטליה למעשה מלאה ביינות מבעבעים נהדרים, ידידותיים לכיס וגם לחיך, שמלווים בצורה מושלמת קינוחים ומתאבנים, מנות פסטה וריזוטו, ובעיקר דגים ופירות ים, כמובן.
הצרה היא שדווקא היינות המבעבעים המוצלחים ביותר במדינה כמעט ולא מוכרים לקהל הרחב. ומסיבה זו בדיוק התכנסנו כאן היום. בואו נתחיל :)

יינות מבעבעים הם לא רק יינות קינוח
הדבר הראשון שצריך לעשות כאשר צוללים לעולם הבועות האיטלקי, הוא להיפטר מהדעות הקדומות. אחת הסיבות שבגללן יינות מבעבעים (ספומנטה SPUMANTE באיטלקית, וברבים – ספומנטי SPUMANTI) אינם זוכים לכבוד שמגיע להם, היא שאנשים רבים נחשפים מלכתחילה רק ליינות מבעבעים באיכות נמוכה: מתוקים מאד, מסחריים עד אימה, ולפעמים אפילו "מועשרים" עם תוספות של טעמים (השם ישמור).
אבל יין מבעבע בטעם תות-אפרסק לא באמת מייצג את מה שתעשיית היין המקומית מסוגלת לעשות. היינות המבעבעים האיכותיים, כמו היינות המופיעים בפוסט הזה, מצטיינים בטעמים מורכבים, בבועות עדינות (פרלז', בשפה המקצועית) המאזנות באופן מושלם מנות כבדות ושומניות, ובפרופיל ארומטי מפתיע. אלה יינות שמצליחים להוסיף קסם עדין לכל ארוחה.
היינות המבעבעים הטובים ביותר באיטליה מתחבאים בצפון המדינה
אני אמנם גרה בטוסקנה, ויהיה מי שיטען שעם השנים פיתחתי אובססיה קלה ליינות הטוסקניים הנהדרים. ועדיין, אם ביינות מבעבעים עסקינן, ברור לי שלספומנטי המיוצרים בצפון איטליה אין באמת מתחרים – לא במרכז המדינה, וגם לא בדרומה.
הסיבות לכך מגוונות ומורכבות (נדבר על הנושא בהרחבה בסיורי הטעימות), וקשורות בין היתר לתנאי האקלים, למסורת היין המקומית, וגם לכסף, כמובן. כדי להכין יינות מבעבעים טובים, צריך כיסים עמוקים, ושפע של סבלנות. ובצפון איטליה יש את שניהם.
וכעת – ליינות עצמם.
1 - יינות פרנצ'קורטה - FRANCIACORTA
אזור פרנצ'קורטה (שבמחוז לומברדיה, בצפון מערב המדינה) מוכר כאזור ייצור יינות מזה למעלה מ-750 שנה. השם "פרנצ'קורטה" תועד לראשונה בשנת 1277, אך באותם הימים היו אלה בעיקר חקלאים מקומיים ונזירים שהכינו יינות אדומים פשוטים מאד. תעשיית היינות המבעבעים, לעומת זאת, נולדה רק בשנת 1961, אז יוצר הבקבוק הראשון.
כיום פועלים בחבל פרנצ'קורטה המטופח כ-100 יקבים, בהם מגדלים ענבי שרדונה, פינו נואר ופינו בלאנק, בעיקר. זהו חבל ארץ יפהפה אבל גם מהוקצע מאד, מגרש המשחקים של עשירי איטליה, שטובלים ידם (המטאפורית) ביין. חבל פרנצ'קורטה הוא אבן שואבת לתעשיינים המעוניינים להשקיע בעולם היין, ובשנים האחרונות צמחה תרבות היינות המבעבעים באזור באופן משמעותי, בניסיון להפוך את הגבעות היפות לחבל שמפיין האיטלקי.
יינות פרנצ'קורטה מיוצרים בשיטה הצרפתית המסורתית (מתוד שמפנואז), וזוכים להערכה רבה. הטובים שביינות פרנצ'ורטה הם תענוג אמיתי – ארומטיים, מורכבים, מאוזנים ומפתים. למעשה, מספר מבקרי יין ידועים, ובהם ג'נסיס רובינסון וג'יימס סאקלינג, לא מהססים להגדיר את הטובים שביינות פרנצ'קורטה כמתחרים רציניים לשמפניה.
מה הופך את אזור פרנצ'קורטה למוצלח כל כך?
שילוב של גורמים, כמובן, אבל בראש ובראשונה – מזג האוויר. בזכות ההרים הניצבים מצד אחד ואגם איזאו (ISEO) מהעבר השני, נהנות הגפנים פה ממיקרו אקלים מתון במיוחד. הטמפרטורות הנמוכות יחסית באזור זה מאפשרות למגדלים לדחות את הבציר לסוף אוקטובר ולהניח לענבים להבשיל בנחת וזאת מבלי להסתכן בכך שיקבלו יין מתוק מידי או אלכוהולי מידי, וגם מבלי לאבד את החומציות של הענב (ההכרחית לייצור יינות מבעבעים טובים). וההבדל בין הטמפרטורות במהלך היום לבין שעות הלילה, מאפשר לענבים לפתח פרופיל טעמים מורכב ומעניין.

מה כדאי לטעום?
תחת השם "פרנצ'קורטה" תוכלו למצוא מספר סוגים של יין מבעבע. בין היתר תוכלו להינות מפרנצ'קורטה "רגיל" (ומצוין), פרנצ'קורטה מילזימטו (MILESIMATO) העשוי ברובו (85% לפחות) מענבים שנבצרו רק בשנה מסויימת, ופרנצ'קורטה סאטן (SATEN), המיוצר עם כמות סוכר נמוכה יותר ובלחץ אטמוספרי שונה, ומתאפיין במרקם קרמי ואלגנטי יותר.
מומלץ כמובן לטעום את כל השלושה, וכדאי להתחיל דווקא בבקבוקים של כמה מהיצרנים החשובים והותיקים באזור. קה דל בוסקו (CA DEL BOSCO), לדוגמה, הוא יקב ידוע ובין הראשונים שהחלו לייצר פרנצ'קורטה. היקב נקרא על שם החווה הקטנה שהקימה סבתו של מאוריציו זאלאן, מנהל האחוזה. החווה נקראה "בית קטן בלב היער" (באיטלקית – CASA NEL BOSO), ואילו מאוריציו הרחיב את העסק והפך אותו למפעל משפחתי משגשג.
היינות המבעבעים של קה דל בוסקו כובשים מיד את החיך, עם עשרות בועיות זעירות שצוהלות בכוס, ומניפת ריחות ממכרת הכוללת ניחוחות של בריוש, פירות הדר, שקדים, אגוזי לוז ותפוחי עץ צהובים. היקב ידוע לא רק בזכות היין אלא גם בזכות המראה הייחודי שלו - עשרות יצירות אומנות מודרנית מקשטות את החלל ומתכתבות עם החדשנות של היקב עצמו.
אופציה מצוינת נוספת היא יקב מונטניזה – TENUTA MONTENISA, השייך מאז סוף שנות ה-90 למשפחת אנטינורי, אחת ממשפחות האצולה הידועות באיטליה, המייצרת יינות מעולים בכל רחבי המדינה. באופן כמעט מפתיע (נוכח היקף הייצור הנרחב), היינות של אנטינורי מצליחים לשמור על איכות גבוהה באופן קבוע, ומצדיקים שוב ושוב את המוניטין שלהם, גם כאן, באזור פרנצ'קורטה.
נסו את ה CONTESSA MAGGI, המיוצר עם ענבי שרדונה ופינו נואר, ספומנטה שזוהר ממש בתוך הגביע, ומתאפיין בפרלאז' עדין ואלגנטי וניחוחות עמוקים של פירות בשלים.
טיפ: מתי כדאי לבקר באזור פרנצ'קורטה?
מידי שנה בין סוף חודש מאי לסוף חודש ספטמבר נערך באזור פסטיבל הפרנצ'קורטה הפופולרי. זו הזדמנות נהדרת לבקר ביקבים, לטעום יינות מעולים ואוכל משובח, ופשוט להינות מהאווירה ומהיופי שמסביב. הדרך הטובה ביותר לבקר באזור היא להצטרף לאחד מסיורי הטעימות המודרכים שלנו, כמובן 😊 מוזמנים ליצור קשר ולתאם ביקור בלתי נשכח.
2 - יינות טרנטו DOC
היינות המבעבעים מאזור טרנטו כמעט ואינם מוכרים מחוץ לאיטליה, וחבל. הגיע הזמן שהסוד הזה, השמור בינתיים ליודעי ח"ן בלבד, יזלוג לקהל הרחב, משום שמדובר בכמה מה-SPUMANTI (יינות מבעבעים) הנחשבים ביותר במדינה.
לא רק מבעבעים
היינות הלבנים מאזור טרנטינו-אלטו אדיג'ה נחשבים לכמה מהטובים באיטליה, ומתחרים בקלות ביינות הלבנים המפורסמים ממחוז פריולי FRIULI (שבצפון מזרח המדינה). הבדלי הטמפרטורות בין היום ללילה, מבנה הקרקע, האקלים המתון, הרוחות הנעימות מאגם גארדה והמצויינות האקדמית והטכנולוגית הופכים את האזור הזה ליעד פופולרי במיוחד בקרב חובבי יין (ועל כך יעידו גם המבקרים הרבים שמגיעים מידי שנה לפסטיבל היין שנערך בעיר המקסימה מראנו, למרגלות הדולומיטים).
בוצרים בעזרת הליקופטרים
תעשיית היין בטרנטינו אלטו אדיג'ה מפורסמת מסיבה נוספת – זהו איזור הררי וקשוח, והגפנים נשתלות לעיתים במורד ההרים תלולים, מה שמוביל לתופעה הנקראית ויטיקולטורה ארואיקה (VITICOLTURA EROICA) – כלומר "גידול הרואי", בתנאי שטח קשים במיוחד, עד כדי כך שאחדים מהיקבים אפילו בוצרים את הענבים בעזרת הליקופטרים.
הרומן המקומי עם היינות המבעבעים החל כאשר האנולוג ג'וליו פרארי (GIULIO FERRARI) הגיע למסקנה שהאקלים והמבנה הגיאולוגי באזור טרנטינו דומים לאלו שבחבל שמפיין שבצרפת, ויתאימו במיוחד לייצור יינות מבעבעים. כך נולדו יינות הטרנטו דוק הידועים, המבוססים בעיקר על ענבי שרדונה, מיוצרים בשיטה הקלאסית (הכוללת התססה שנייה בבקבוק, בניגוד לפרוסקו, לדוגמה, המיוצר בשיטת שרמה-מרטינוטי, בה התסיסה כולה מתרחשת במיכלים בלבד), ומאופיינים בניחוחות עמוקים של מאפים טריים (בזכות השמרים כמובן), שקדים, תפוחים, ופרחים לבנים.
מה כדאי לטעום?
הבחירה ההגיונית והמתבקשת היא להתחיל עם אחד מהיינות של פרארי, היצרן בה' הידיעה של יינות מבעבעים באזור זה ואחד היצרנים הידועים באיטליה באופן כללי. היינות ה"סטנדרטיים" של היקב כבר נחשבים למומלצים (FERRARI BRUT לדוגמה, זכה לאחרונה לתואר "היין המבעבע הטוב באיטליה" באולימפיאדת היינות המבעבעים העולמית. זה אמנם תואר קצת מופרז, בעיניי, ועדיין - מדובר בהחלט על ספומנטה איכותי).
טועמים קצת יותר סקרנים ירצו בוודאי לנסות גם את אחד ה-SPUMANTI המיוחדים של החברה, מסדרת PERLE, לדוגמה (FERRARI PERLE BIANCO RISERVA הוא פשוט מצוין).

3- יינות ALTA LANGA
היינות המבעבעים של אלטה לנגה נחשבים לתוספת חדשה יחסית בשוק, ומיוצרים באותה השיטה שבה משתמשים כדי להכין שמפניה. אסייג ואומר שלא קל להשיג את היינות האלה מחוץ לאיטליה, ורק יצרנים מעטים מייצאים אותם, אבל אם כבר מצאתם בקבוק, ההנאה ממנו מובטחת.
בניגוד ליינות פרנצ'קורטה שמגיעים ממחוז לומברדיה, ויינות טרנטו דוק שמגיעים מטרנטינו אלטו אדיג'ה, יינות אלטה לנגה מגיעים מאחד מאזורי היין המפורסמים ביותר בכל איטליה – מחוז פיימונטה, המפורסם בין היתר כאזור הייצור של יין הבארולו (BAROLO) הנחשב.
בזכות הידע המקצועי ותנאי האקלים והאדמה, החליטו יצרנים רבים לשתול כאן ענבי פינו נואר ושרדונה, בעיקר באזור שממזרח לנהר הטנארו (TANARO), ולהפיק יינות מבעבעים בהצלחה גדולה.
בניגוד לספומנטי אחרים, כל יינות האלטה לנגה מוגדרים כMILLESIMATO ולא CUVEE. ובמילים אחרות – אין כאן בלנדים בין שנים, וכל יין מייצג באופן מלא את שנת הבציר הספציפית לו.
המבעבעים של אלטה לנגה הם ארומטיים ונהדרים, ומתאפיינים בפרופיל טעמים עשיר (פירות לבנים, פירות הדר, תבלינים מתוקים ודברי מאפה טריים), הן בזכות האינטנסיביות הארומטית של הפינו נואר, והן בזכות העובדה שהיינות האלה מתיישנים במשך פרק זמן ארוך במיוחד, ונחים על השמרים שלהם במשך 30 חודשים לפחות (פי 2 מהנדרש מבקבוק שמפניה בסיסי).
מה כדאי לטעום?
נסו את האלטה לנגה של אחד היקבים הידועים ביותר באזור – גנצ'ה GANCIA (ניתן להשיג גם בארץ, לדוגמה כאן). זהו ספומנטה (SPUMANTE) אלגנטי שילווה באופן נהדר מנות דגים, פסטה עם פירות ים, וסושי.
אופציה משובחת אפילו יותר היא האלטה לנגה ברוט (ALTA LANGA BRUT) של יקב דלטטו (DELTETTO) – יין מבעבע נפלא במיוחד, שזכה לאחרונה לתגובות נלהבות מצד המבקרים, והוכתר כאחד המבעבעים הטובים ביותר בעולם על ידי מגזין דקאנטר. גם האלטה לנגה אקסטרה ברוט של יקב מרקאלברטו (MARCALBERTO) גרף אינספור מחמאות ופרסים, ובצדק.
ואם אנחנו כבר באזור פיימונטה, כדאי לנסות גם את המבעבעים שמכינים כמה מהיקבים החשובים והאיכותיים באזור, גם אם הם לא משתייכים לאף קטגוריה רשמית. הספומנטה מבית ברונו ג'אקוזה, לדוגמה (ג'אקוזה היה אחד היננים החשובים והאהובים באיטליה) הוא דוגמה נהדרת ליופי ולמורכבות של היינות המבעבעים מפיימונטה. ניתן להשיג בחנות היין ג'יאקונדה בתל אביב: http://www.giaconda.co.il.
לחיים!
Comments