על המונה ליזה, יינות עתיקים, ויקב אצילי בין הגבעות: ביקור באחוזת יין היסטורית בסן ג'ימיניאנו

ראשית כל - מה זה בכלל יין ורנ'אצה די סן ג'ימיניאנו?

טוסקנה מתגאה בכמה יינות איקוניים, אהובים ומוכרים בכל בעולם - הקיאנטי CHIANTI, כמובן, הוא אחד הסמלים הידועים של המחוז, כמו גם ברונלו די מונטלצ'ינו BRUNELLO DI MONTALCINO (אחד היינות האיטלקים החשובים ביותר). גם היינות הנחשבים מאזור בולגרי BOLGHERI זוכים לתשומת לב עצומה, וחובבי איטליה מכירים גם את הנובילה די מונטפולצ'אנו NOBILE DI MONTEPULCIANO (יין נהדר, אקדיש לו בקרוב פוסט נפרד).

אבל מי בכלל שמע על ורנאצ'ה די סן ג'ימיניאנו VERNACCIA DI SAN GIMIGNANO?

ורנאצ'ה די סן ג'ימיניאנו הוא יין לבן מעולה - בעל גוף, מינרלי, מורכב באופן כמעט מפתיע, ומהנה מאד לשתייה. בנוסף, זה היין הלבן היחיד בטוסקנה שזכה למעמד DOCG הנחשב. מקור השם ורנאצ'ה מגיע, כפי הנראה, מהמילה הלטינית VERNACULUM, שפירושה - "בא מן המקום". כדאי לדעת שישנם מספר יינות ורנאצ'ה בכל רחבי איטליה, ולכן לא מספיק לומר "יין ורנאצ'ה", יש לציין על איזה ורנאצ'ה אנחנו מדברים באופן ספציפי - ורנאצ'ה די סן ג'ימיניאנו? ורנאצ'ה די גאלורה (יין מעולה מהאי סרדניה)?

חובבי יין רבים גילו את הוורנאצ'ה די סן ג'ימיניאנו רק לאחרונה, אבל בפועל מדובר למעשה על יין עתיק, שיוצר בטוסקנה לראשונה כבר לפני כ-800 שנה, והיה אהוב במיוחד על אמנים, אפיפיורים, ופוליטיקאים מקומיים, החל מדנטה אליגיירי וכלה במיכלאנג'לו בואונרוטי.

בתקופת הרנסנס שימש הוורנאצ'ה לא רק כמשמח לבב אנוש אלא גם כתרופה מומלצת למיחושי בטן (אני בעד הגישה הזאת. למעשה הייתי ממליצה לשלב עם היין "תרופות" נוספות, כמו פסטה עם כמהין נגד כאב ראש, וגלידת פיסטוק נגד כאבי גב תחתון...)

ורנאצ'ה די סן ג'ימיניאנו - קווים לדמותו

לרוב אפשר למצוא בשוק יינות ורנאצ'ה צעירים, ויינות ורנאצ'ה ריזרבה RISERVA.

יינות הוורנצ'ה הצעירים, שעוברים יישון מינימלי בן כמה חודשים במיכלי מתכת בלבד, מתאפיינים בצבע קש-חציר בהיר מאד, וטעם קליל (כמעט קליל מידי), ההופך אותם ליינות המתאימים לכל היותר לאפריטיבו על החוף. אולם ברגע שמאפשרים לוורנצ'ה להתיישן ולהתפתח מעט, כפי שקורה ביינות ורנצ'ה די סן ג'ימיניאנו ריזרבה, אז מתגלה כוחו ויופיו של הענב: גוף מלא, יבש, חמיצות מאוזנת, טעם סלעי, מליחות ימית כמעט מפתיעה (אבל לא באמת מפתיעה אם לוקחים בחשבון את המבנה הגיאולוגי של האזור), אלגנטיות, ניחוחות מובחנים של פרחים צהובים כמו מימוזה לצד פירות לבנים וצהובים (תפוחים, אננס, אפרסקים בשלים). בקיצור - זהו יין שמייצג בכנות ובפשטות את הטרואר המקומי.

איפה טועמים ורנאצ'ה די סן ג'ימיניאנו? יצאנו לבקר באחוזה היסטורית

ראשית כל כדאי לדעת שישנם למעלה משלושים יצרני יין ורנאצ'ה בגבעות שמסביב לסן ג'ימיניאנו. כאשר אני מדריכה את אחד מסיורי האוכל והיין שלי, אני בדרך כלל מעדיפה לקחת את המבקרים לשניים או שלושה יקבי בוטיק באזור, שאהובים עליי במיוחד. אבל הפעם רצינו לגוון קצת, ולבקר ביקב שהוא לא רק יצרן מפורסם, אלא גם מתגאה בשורשים אציליים ומפוארים במיוחד. וכך, החלטנו לנסוע ל - TENUTA GUICCIARDINI STROZZI.

אחוזת קוזונה (CUSONA) שייכת למשפחת גואיצ'רדיני סטרוצי GUICCIARDINI STROZZI, משפחת אצולה טוסקנית עתיקה וידועה. האחוזה מתפרשת על פני כ- 5 ק"מ רבועים, ומתמחה בגידול ענבי ורנצ'ה כמובן, אבל ניתן למצוא במקום גם ענבי סנג'ובזה (בסופו של דבר אזור זה מוגדר כחלק מחבל קיאנטי, ובאופן ספציפי "קיאנטי קולי סנזי", CHIANTI COLLI SENESI, כלומר קיאנטי של גבעות סיינה, ורוב היקבים מייצרים פה גם יין קיאנטי לא רע בכלל). כמו כן שותלים פה באזור גם מרלו, וקברנה סוביניון (רוב יינות הקיאנטי הם בלנד).

לצד האחוזה ההיסטורית בסן ג'ימיניאנו, מנהלת המשפחה שני יקבים נוספים בדרום טוסקנה, באזור המארמה - אחוזת מאסי TENUTA I MASSI ואחוזת פוג'ו מורטו POGGIO MORETO.

דם כחול זורם בעורקיהם - היסטוריה מפוארת בת מאות שנים

משפחת סטרוצי ומשפחת גואיצ'רדיני הן שתיים ממשפחות האצולה הידועות ביותר בטוסקנה, והשפעתן הפוליטית והכלכלית נמשכה במשך מאות שנים. משפחת סטרוצי הייתה משפחת בנקאים ידועה ורבת עוצמה, ובניה נודעו כאויבים מרים של משפחת מדיצ'י (שליטי טוסקנה). גם היום, כל מבקר בפירנצה יכול לראות פאלאצו סטרוצי, המבנה המפואר שהיה שייך למשפחה (ומשמש כיום כמוזיאון לאומנות מודרנית). משפחת גואיצ'רדיני היתה בעלת קשרים רבים בפוליטיקה המקומית, וניקולו מקיאוולי (מחבר הספר הידוע "הנסיך") אף שימש כמזכירו האישי של פרנצ'סקו גואיצ'רדיני.

כמו משפחות אצולה רבות באיטליה, גם בני סטרוצי וגואיצ'רדיני פנו בשלב מסויים להקים אחוזות גדולות ולעסוק, בין היתר, גם בגידול תבואה ויין. בשנות ה-70 של המאה ה- 20, החליט מנהל האחוזה, הנסיך ג'ירולאמו סטרוצי, להרחיב את עסקי היין המשפחתיים. כיום עומד הנסיך בראש האחוזה, ביחד עם אישתו הרוזנת, אירינה, ושתי בנותיו, הנסיכות נטליה ואירינה (הנקראית על שם אמה).

נטליה אמנם היתה בצעירותה רקדנית בלט (ואף למדה בברית המועצות תחת השגחתו של ידיד המשפחה, רקדן הבלט הנודע רודולף נורייב), אך בסופו של דבר חזרה לאיטליה כדי להשתתף בניהול העסק המשפחתי. אירינה לעומת זאת פנתה כבר בתחילת הדרך ללימודי מנהל עסקים, עשתה סטאז' אצל ידיד המשפחה טוני בלייר (ראש ממשלת בריטניה לשעבר), ועומדת כיום בראש הקונסורציום המגן על יין ורנצ'יה.

בהשראת המונה ליזה

משפחת סטרוצי ידועה בשל סיבה נוספת - אחת מבנותיה המפורסמות ביותר של המשפחה היא ליזה גרארדיני LISA GHERARDINI, שעליה מבוסס הציור "המונה הליזה" של לאונרדו דה וינצ'י. הקשר המשפחתי הזה מוזכר בגאווה אובססיסית קמעה בכל פינה באחוזה, אבל בסופו של דבר אי אפשר להאשים אותם - מדובר בכל זאת בציור המפורסם ביותר בעולם, וכאשר מתבוננים בתמונות של הנסיכות אירינה ונטליה, העומדות לצד הדיוקן הידוע, קשה לפספס את הדימיון המשפחתי, אף ש-15 דורות מפרידים ביניהן ובין הדודה רבא רבא רבא.

וכעת - ליין!

הסיור המודרך באחוזה (30 יורו לסיור מודרך וטעימה של שלושה יינות + יין קינוח) כולל קודם ביקור באחוזה עצמה. חלק זה של הסיור הוא מרתק לטעמי, ומאפשר לחובבי הז'אנר הצצה לאופן שבו האחוזות הגדולות של טוסקנה התנהלו ותפקדו במאות הקודמות. בין היתר אפשר להתרשם מאוסף כלי העבודה והכלים החקלאים (הרבה יותר מגניב ממה שזה נשמע), ומחפצים עתיקים כמו מחרשות ומחממי מיטה (המחמם נבנה מעץ וקערה במרכז. את הקערה נהגו למלא בפחמים, והניחו את המתקן מתחת למזרן כדי שלא לקפוא למוות בלילות הקפואים).

בהמשך הסיור אפשר לבקר במרתפי היין העתיקים, החצובים עמוק מתחת לפני האדמה, שניחוח עמוק של יין עולה מהם. המדרגות התלולות המובילות אל המרתפים חלקלקות בכוונה, כדי שאפשר יהיה להעלות ולהוריד חביות מלאות ביין מהמרתף לאזור הייצור (כדאי לזכור שפעם, ייצור יין היה עבודה פיזית קשה!)

המדרגות המובילות למרתף היין של האחוזה בטוסקנה

בנוסף, ניתן לבקר באזור שבו מיישנים את הוינסנטו VINSANTO. וינסנטן הוא יין הקינוח הטוסקני האולטימטיבי, וגם לו אני מקווה להקדיש בקרוב פוסט נפרד משום שמדובר על אחת המסורות הנהדרות בטוסקנה. בקצרה אציין שכדי להכין וינסנטו

נדרשות שש-שבע שנים לפחות, ובמהלכן היין מתיישן בחביות קטנטנות, שנאטמות עם שעווה ובטון (כדי למנוע מהיין לדלוף החוצה), ורק בסוף התהליך אפשר לגלות האם היין הצליח, או שצריך לזרוק את הכל לפח.

מרתפי היין התת קרקעיים של האחוזה

לאחר הסיור - הגיע הזמן לשתות. מה טעמנו?

הטעימה כוללת שני יינות ורנאצ'ה, כמובן (לשם מה באנו הנה אם לא בשביל לטעום באופן ספציפי את היין הזה?) את יין הקיאנטי הבסיסי של האחוזה (קיאנטי קולי סנזי, אין לבלבל את היין הזה עם קיאנטי קלאסיקו - אתם מוזמנים לקרוא את הפוסט שמסביר מה ההבדל בין היינות), ואת יין הקינוח הטוסקני האולטימטיבי - וין סנטו.

מבין שלושת היינות הורנצ'ה 2017 ריזרבה RISERVA, העשוי מאה אחוז ענבי ורנצ'ה, בלט לטובה. היין מתיישן במשך כמה חודשים בחביות עץ צרפתי, ואז במשך שנה בבקבוק. כמובן שהריזרבה היה מורכב יותר מיין הפתיחה הצעיר שלהם (שמתיישן רק במיכלי מתכת), והתאפיין בניחוחות של פירות לבנים (אפרסק, אגס, פרחי יסמין), בעל גוף בינוני ומינרליות עדינה (הטיפוסית לענב הזה ונובעת ממבנה האדמה הייחודי לאזור סן ג'ימיניאנו - נושא מרתק, למען האמת - נדבר עליו בהרחבה בסיורי הטעימות, כמובן!)

הוינסנטו שטעמנו בסוף היה מצויין, והתאפיין בניחוחות עמוקים של דבש ופרחים, ומתיקות מאוזנת.

עם זאת, אני חייבת להודות שבהשוואה לכמה יינות ורנאצ'ה אחרים שטעמתי ביקבים שמסביב לסן ג'ימיניאנו, הורנאצ'ה די סן ג'ימיניאנו של אחוזת קוזונה לא עצמו לא השאיר אצלי רושם מיוחד. אסייג ואומר מיד שאחוזת גואיצ'רדיני סטורצי נחשבת בקרב האיטלקים לאחד השמות המומלצים ביותר באזור (יכול להיות שההיסטוריה המשפחתית המפוארת תורמת למוניטין?). ובכל זאת, לטעמי האישי, ישנם באזור זה יינות מעניינים, מפתיעים ואולי גם מתוחכמים יותר, שהרשימו אותי יותר. למען ההגינות יש לציין שיינות הדגל של האחוזה לא נכללים בטעימה המודרכת. ניתן לרכוש (אבל לא לטעום) אותם באופן נפרד.

לסיכום:

סיור - מעניין, במיוחד לחובבי הז'אנר (ואני בהחלט מחובבי הז'אנר): ציון 8.5

טעימה - לא רע, אבל גם לא בדיוק בלתי נשכח. חבל שלא מגישים משהו לצד היין מלבד קרקרים תעשייתיים: 7.5