על גנבים, שודדים, והעורלה של ישו

יש דברים שלא כדאי לאבד. את המפתחות לאוטו, ארנק, דרכון, וגם לא פריט חד פעמי שמצדיק את עצם קיומה של העיירה שעליה אתה מופקד.

למרבה הצער, זה בדיוק מה שקרה לכומר בעיירה שכוחת האל קלקטה (calcata), שהתפרסמה בזכות העובדה ששם אופסנה, על פי האגדה, העורלה של ישו (הידועה גם בשם העורלה המבורכת, santissimo prepuzio).

תעשיית חלקי הגוף של קדושים (ושל ישו, כמובן) היתה עסק משגשג ותחרותי מאד בימי הביניים. אצבעות, קווצות שיער, רגליים ושיניים של קדושים הוצגו בגאווה בכנסיות ומשכו קהל רב. ואך הרשימה המפוארת הזאת, הצטרפה העורלה של ישו שבעיר קלקטה.

אמנם, כבר ימי הביניים היו כמה קטני אמונה שפקפקו בעובדה שהעורלה הספציפית ההיא היתה שייכת לאדם הספציפי ההוא. למעשה כ-18 עורלות ישו שונות הסתובבו ברחבי אירופה בימי הביניים, ועל כל אחת מהן נטען בתוקף שהיא היא האותנטית באמת. למרבה השמחה, התגלות פלאית שחוותה בריז'יט הקדושה השקיטה את החשדות וקיבעה את מעמדה של העיר בקרב המאמינים.

*

איך הגיעה העורלה של ישו לקלקטה?

פריט כה חשוב כמו העורלה של ישו עניין סוחרים רבים, כמובן, אך בסופו של דבר היא הגיעה לידיו של קרל הגדול, שהעניק אותה, כך מספרת האגדה, במתנה לאפיפיור לאו השלישי, כאות הוקרה על כך שהכתיר אותו לקיסר, והאפיפיור שמר את המתנה יקרת הערך בקופסת מעוטרת בכנסיית סן לורנצו שברומא.

כיצד, אם כך, הגיעה העורלה לכפר שכוח אל במחוז לאציו?

הדרמה התחוללה בשנת 1527, כאשר רומא הותקפה ונבזזה (שוב), וחייל גרמני פרץ לכנסיית סן לורנצו, גנב את העורלה, וברח. בדרכו הביתה עצר אותו חייל גרמני אלמוני למנוחה בכפר קאלקטה, נרדם באחת המערות שנחצבו בהר, ואז גם נתפס, העורלה המרשיעה בידו.

העורלה נעלמת

במשך מאות שנים נחה העורלה בשלום, אך אז, ביום בהיר אחד בשנת 1983, העורלה נעלמה. אין ספק שכאשר נעלמת לפתע עורלה, צריך להיות ממש ערל לב כדי לא להזדעזע. יהיה מי שישאל מדוע מלכתחילה אחסן הכומר של קלקטה את העורלה בקופסת נעליים ישנה בארון במשרד שלו. אבל, באופן משונה למדיי, אבדן העורלה החמקמקה לווה במשיכת כתפיים קולקטיבית של תושבי הכפר, כאילו רצו לומר - נו טוב, כל הז**.

קלקטה המנומנמת התגברה על האובדן והמשיכה הלאה: התהלוכה המסורתית שהתקיימה באחד בינואר (לציון ברית המילה הקדושה) הוחלפה בתהלוכה קדושה אחרת, לזכר הבתולה מריה, והכל בא על מקומו בשלום.

כמה נשמות חשדניות רמזו שהעורלה לא נגנבה אלא נלקחה על ידי נציגים עלומי שם מהוותיקן, שלא קיבלו בהבנה את העניין המוגזם בחלק כה אסטרטגי בגופו של ישו, אך כמו כל חלק אחר בסיפור הזה, גם לכך אין סימוכין.

קלקטה כיום - עיירה חצובה בהר, נטולת עורלה אבל מלאה בקסם

קלקטה היתה ונשארה מקום תמוה אך חינני - עיירה חצובה באבן, העומדת כמעשה קסם בקצה צוק תלול, זעירה ומתפוררת, ומאוכלסת בשילוב בלתי אפשרי של אמנים, היפים, מוזיקאים, מקומיים אדישים ומבקרים סקרנים שמגיעים מידי פעם בעקבות הסיפור המשונה של העיר. באופן רשמי ננטשה קלקטה כבר בשנות ה-30 של המאה הקודמת בהוראת השלטונות הפשיסטיים, שכן סכנת קריסה ריחפה מעל הבתים, אבל בשנות ה-60 החלו לחזור הנה אנשים וליישב מחדש את המקום.

קלקטה איננה יעד תיירותי בפני עצמו כמובן, אבל אם אתם באזור, תוכלו לעצור כאן לשעתיים ולהינות מהנוף ומהאווירה המיוחדת והססגונית. עצרו לשתות אפרסו טוב בבית הקפה של ג'אני מאקייה, שהקים במקום מעין מקדש תיעודי לעצמו, ואל תשכחו להצטלם בחזית הכנסיה המקומית. העורלה אמנם כבר לא שם, אבל את הזכרונות, הו, את הזכרונות, אף אחד לא יוכל לקחת מתושבי קלקטה.

*קרדיט תמונה: photo credit: Di Mac9 - Opera propria, CC BY-SA 2.5, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=1236210